החלטה בתיק בר"ע 28146-10-11

1.         לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 2.10.11 (השופט אילן איטח ונציגות הציבור גב' רונית כהן וגב' לוני גולדשטיין; ס"ע 47439-08-11), אשר דחה את בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני המורה למשיבה למשוך את מכתב הפיטורים שנמסר לו ביום 8.8.11 ולהמשיך להעסיקו, תוך שתימנע מעריכת כל שינוי שיש בו כדי לגרוע מתנאי העסקתו של המבקש עובר להגשת הבקשה לסעד זמני.

2.         המבקש, שהוא בן למעלה מ-63, הועסק במשיבה במשך כ-29 שנה בתפקידים שונים בתחום הנדסת החשמל והאלקטרוניקה. בתפקידו האחרון היה המבקש כפוף למנכ"ל ושימש כפותר בעיות שונות בארגון בתחום ההנדסה ותחומים אחרים. ביום 21.6.11 נמסר למבקש על ידי המשיבה זימון לשימוע טרם פיטורים. ישיבות השימוע התקיימו ביום 17.7.11 וביום 7.8.11, וההחלטה על הפיטורים התקבלה ביום 8.8.11. לטענת המשיבה, החלטה זו נפלה עקב ביטול משרתו של המבקש, לאור חילופי המנכ"ל, כאשר המנכ"ל החדש לא היה זקוק לייעוץ טכני. עוד טענה המשיבה כי למרות מאמציה לא נמצאה משרה אחרת אליה ניתן היה להעביר את המבקש, ולכן לא הייתה הצדקה להמשך עבודתו, במיוחד בהתחשב בעלות העסקתו הגבוהה.

3.         על רקע האמור הגיש המבקש לבית הדין האזורי בקשה למתן צו מניעה זמני (במעמד צד אחד). המבקש טען כי ההחלטה על פיטוריו בלתי סבירה, לא מידתית ונגועה בחוסר תום לב; המשיבה החליטה על פיטוריו עוד טרם זומן לשימוע; המשיבה לא עשתה כל מאמץ לאתר לו משרה חלופית; המשיבה קלטה עובד חדש תחת המבקש; המשיבה לא הביאה בחשבון את כישוריו, ותקו, ניסיונו וגילו של המבקש, וכן התעלמה מנכונותו לרדת בהיקף המשרה ולעסוק בנושאים אחרים מאלה בהם הועסק עד כה. לעניין מאזן הנוחות הצביע המבקש על כך שלאור גילו סיכוייו למצוא עבודה חלופית אפסיים, ואילו המשיבה עשויה בהחלט להפיק תועלת מהמשך העסקתו ובכל מקרה מצבה הכספי מצוין.

4.         מנגד טענה המשיבה כי עשתה מאמצים רבים למצוא למשיב תפקיד אחר, אולם ללא הצלחה, כיוון שלנוכח כישוריו והשכלתו של המבקש חלק ניכר מהתפקידים במשיבה אינם רלוונטיים; פיטורי המבקש נעשו ללא קשר לגילו, ובטרם פיטוריו נשקלו כל השיקולים האישיים שהועלו על ידי המבקש ובאת כוחו בישיבות השימוע שקויימו; העובד החדש נקלט למשרה של מנהל פיתוח עסקי שאינה רלוונטית לכישורי המבקש; השימוע שנערך למבקש היה כדין, נמשך על פני חודש וחצי, תוך שהתאפשר למבקש להעלות את טענותיו ולמשיבה לבודקן.

5.         בית הדין האזורי דחה את בקשת המבקש לסעד זמני. בית הדין האזורי קבע כי לכאורה עולה מהתמונה בפניו שמשרתו של המבקש התייתרה, ובשלב זה אין בידו לקבוע כי יש משרה אחרת אליה ניתן לשבץ את המבקש; לעניין מאזן הנזקים נקבע כי אם יסתבר בתיק העיקרי כי פיטורי המבקש היו שלא כדין וכי הסעד הראוי הוא, בין היתר, סעד של אכיפה, הרי שעל פער הזמן עד אז ואולי אף על עגמת הנפש, ניתן יהיה לפצותו בכסף. בהקשר זה ציין בית הדין האזורי כי ספק אם במסגרת סעד זמני "עושרה" של המשיבה, כטענת המבקש, הוא שיקול שניתן לשקול אותו. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי הבקשה מעוררת שאלות לא פשוטות, ובכלל זה השאלה האם עצם ההחלטה לפטר את מי שעבד שנים רבות והגיע אל סף גיל פרישה מהווה הפרה של זכות והאם המשיבה נהגה כדין, אולם שאלות אלה יש להניח לתיק העיקרי עת תתברר התמונה בצורה טובה יותר.

6.         בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי שגה בית הדין האזורי בהחלטתו בכך שבמסגרת מאזן הנזקים לא התייחס לנתוניו האישיים אל מול נתוני המשיבה.  בהקשר זה נטען כי שגה בית הדין בכך שהתעלם הן מנזקו המיידי של המבקש אשר יפסיד את מקור מחייתו ובשל גילו יתקשה במציאת עבודה חלופית והן מנזקו המתמשך שכן פיטוריו ישליכו על אי יכולתו להמשיך ולצבור כספי פנסיה עד לגיל פרישה. כמו כן, בית הדין לא נתן משקל למצבה הכלכלי השפיר של המשיבה, במיוחד לנוכח נכונותו של המבקש להקטין את עלות העסקתו; בית הדין התעלם מחוסר תום הלב של המשיבה בכך שהחלטתה על פיטוריו גובשה והתקבלה עוד בטרם נערך השימוע; במקרה הנדון, התקיימו התנאים בהם תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתו של בית הדין האזורי מן הטעם כי נפלה טעות חמורה בהחלטת בית הדין וכן לאור תחושת הצדק המחייבת זאת.

7.         לאחר בחינת טענות המבקש וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת הצד שכנגד.

ככלל, אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית  בהחלטתה ליתן סעד זמני או להימנע מנתינתו, אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן (ע"ע 215/03 ענבר נ' יישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, 3.11.2006).

8.         מטיעוני המבקש עולה כי בקשתו מבוססת בעיקרו של דבר על הטענה כי ניתן היה לשבצו במשרה חלופית, במיוחד לאור הסכמתו להפחית את היקף משרתו ושכרו. כעולה מתיק בית הדין האזורי, הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים מטעמם והסכימו כי ההחלטה תינתן על יסוד החומר שבתיק וטיעוניהם בפני בית הדין האזורי. בית הדין האזורי הגיע למסקנה כי על יסוד החומר שבתיק אין בידו לקבוע, ולו לכאורה, כי יש משרה אחרת בה ניתן לשבץ את המבקש. בנסיבות אלה, על יסוד התשתית העובדתית שנפרשה בפני בית הדין האזורי בשלב זה של הדיון, לא ניתן היה להיעתר לבקשה למתן סעד זמני שימנע את הפיטורים.

9.         כפי שקבע בית הדין האזורי בהחלטתו, הבקשה מעוררת שאלות מורכבות,  וביניהן שאלת מחויבות המעסיק כלפי עובד שעבד אצלו שנים רבות והוא על סף גיל פרישה והאם עצם ההחלטה לפטר בנסיבות כאלה היא התנהגות הנגועה בחוסר תום לב או מפרה זכות של העובד. צדק בית הדין האזורי בקובעו כי בשאלות מורכבות אלה ראוי לדון במסגרת ההליך העיקרי, לאחר שתיפרש בפני בית הדין התשתית העובדתית המלאה הדרושה להכרעה. 

10.       לאור האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

על אף דחיית בקשת רשות הערעור, לנוכח הנסיבות, מן הראוי כי הצדדים יבואו בדברים לבחון אם ניתן להגיע להסדר מוסכם, בין במסגרת שיבוץ המבקש במשרה אחרת (במיוחד בהתחשב בנכונותו להפחית את היקף משרתו ושכרו) ובין  במסגרת הסכם בדבר סיום עבודתו של המבקש

11.      הואיל ולא התבקשה תגובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"ט תשרי תשע"ב, 27 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: